תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

הקהילה היהודית במקום עתיקה ונוסדה כבר ב- 1564, בחסותו של מלך פולין.

בגזרות ת"ח ות"ט נפגעה הקהילה היהודית קשות, חנויות ובתים נשרפו, אך הישוב היהודי התאושש. במאה ה-18 כבר היתה הקהילה עצמאית והוקם בית עלמין.

בסוף המאה ה-19 גדלה האוכלוסיה היהודית והתפתחה. בני הקהילה עסקו במסחר, במוצרים חקלאיים וברוכלות בכפרי הסביבה. ב-1899 פרצה אש שהחריבה את רוב העיר. הקהילה שוב ספגה מכה קשה ונקלעה למצוקה כלכלית.

רבה הראשון של לוברצ'וב היה ר' שמואל נחום ב"ר קהת גסנבויאר, שכיהן עד 1839.אחריו כיהנו הרבנים ר' יהושע השיל תאומים פרנקל (עד 1894) ור' לוי יצחק שור (עד 1914).

במהלך מלחמת העולם הראשונה נטשו 500 מיהודי המקום, אך רבים מהם חזרו בשנות ה-20 עם הפיכתה של העיירה לעיר נפה מסחרית.

בלוברצ'וב היתה פעילות ציונית ענפה. בין שתי המלחמות כיהנו ברבנות ר' צבי הירש רובין ור' שלום רוקח.

באוקטובר 1942 הוקם גטו בלוברצ'וב, ואליו הוכנסו 2270 יהודי העיירה יחד עם 2000 יהודים נוספים מהכפרים בסביבה. מיד אחרי כן החלו שילוחים לבלז'ץ. בין ששה לשמונה בינואר 1943 חוסל הגטו. 1200 יהודים נורו בבית העלמין והשאר הובלו לבלז'ץ. הם לא הגיעו לשם, משום שהגרמנים החליטו לחסל אותם בדרך ליד דכנוב. הם נרצחו במקום ונקברו בקבר אחים.

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית העלמין מצוי בסמוך לרחוב הראשי, בצמוד לבית ספר התיכון המקומי ובית העלמין הקתולי. הכניסה לבית העלמין היהודי היא דרך בית העלמין הקתולי (השער המקורי נעול). בית העלמין עמוס בקברים ומצבות.

אין שלט לתיאור קורות הקהילה.