תיאור כללי/ סיפור הקהילה:
סקלבמייאז', אחת הערים העתיקות במחוז קיילצה, השתייכה במאה ה-12 לבישופות קרקוב. במאה ה-14 בנה בה המלך קז'ימייז' הגדול מבצר והקיף אותה בחומה. במאות ה-15 וה-16 נהנתה העיר משגשוג כלכלי ותרבותי, אבל בימי מלחמת השוודים של 1655 1656- חרבה כמעט כליל, ובמשך מאות בשנים לא השתקמה ונשארה יישוב קטן ונחשל. ב-1869 נשללו מס' זכויות העיר שלה. תקופת השפל והקיפאון באה לסיומה ב-1910, עם בנייתו של נמל על שפת הנהר נידז'יצה. ב-1921 כבר הוכפלה האוכלוסייה המקומית, ובשנת 1927 חודש מעמדה העירוני של ש'. כמו-כן נבנתה בה תחנת רכבת והוקם גשר על הנהר. הנאצים, שכבשו את העיירה בספטמבר 1939, רדפו באכזריות את תושביה.
בס', ישוב כנסייתי שהשתייך במשך מאות בשנים לבישופות קרקוב, נאסרה ישיבת יהודים עד 1862, השנה שבה ביטל הצאר הרוסי את ההגבלות על ישיבתם בכל מלכות פולין הקונגרסאית. על-פי מפקדי האוכלוסין לא היו במקום יהודים עד 1880 ורק בשנת 1882 נפקדו לראשונה 78 יהודים בס'.
רוב יהודי ס' התפרנסו ממסחר זעיר ורוכלות וממלאכה, אך היו ביניהם גם כמה סוחרי תבואה גדולים. בראשית המאה ה-20 כבר היתה בס' קהילה מאורגנת. בעת ההיא בנו יהודי המקום בית-כנסת ובתי-מדרש, קידשו בית-עלמין וייסדו חברות לצדקה ועזרה-"לינת צדק" ו"ביקור חולים". בשנת 1929 הוקמה גם "קופת גמילות חסדים", שסייעה לבעלי מלאכה, חנוונים ורוכלים בהלוואות קטנות ללא ריבית.
מבין רבני הקהילה ידועים לנו ר' אהרן אלתר הלוי סטבסקי (בשנים 1912-1924), 
ור' יעקב נחמן אלווינג (מ-1924 עד 1938).
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה בס' פעילות ציונית. במקום נוסד סניף של ההסתדרות הציונית, ונערכו מגביות לקרנות הציוניות.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיירה כ-400 יהודים. כבר בימים הראשונים למלחמה נפלה ס' בידי הגרמנים. מיד עם בואם הם הטילו על היהודים גזרות למיניהן-גיוס לעבודת כפייה, החובה לענוד טלאי צהוב (שהוחלף אחר-כך בסרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד), החרמות רכוש וקונטריבוציות, ועוד כהנה וכהנה. בתחילת 1940, כשהגרמנים שינו את החלוקה האדמיניסטרטיווית של פולין, נכללה ס' בנפת מייכוב ובמחוז (דיסטריקט) קרקוב.
בספטמבר 1940 הוקם בס' גטו פתוח ונתמנה יודנראט. בפקודת הגרמנים נדרש היודנראט לקלוט יותר מ-1,000 יהודים ממגורשי קרקוב. הפליטים באו לס' בחוסר כל, רעבים ומותשים בגוף ובנפש. עם בואם הפכה הצפיפות בגטו ללא נשוא, שרר רעב כבד והתפשטו מחלות. רבים מיהודי ס' גויסו לעבודת כפייה מפרכת, תחת שמירה קפדנית של שוטרים פולנים שלא חסכו מהם מכות והשפלות.
ב-29 באוגוסט 1942 הקיפו את הגטו ז'נדרמים גרמנים, אנשי ס"ס ושוטרים פולנים, הוציאו את היהודים מבתיהם ופינו אותם למחנה מעבר בסלומניקי (ע"ע). במחנה המעבר, שטח מרעה מגודר לא הרחק מתחנת הרכבת, הוחזקו אלפי יהודים מכל נפת מייכוב תחת כיפת השמים, כמעט ללא מזון ומים, מ-28 או 29 באוגוסט עד 7 בספטמבר 1942. הגרמנים ערכו סלקציה ובחרו מתוכם 1,500 צעירים בריאים למראה, שהועברו למחנה עבודה בפוקרוביצה. בקבוצה הזאת היו גם מספר צעירים יהודים. מבין הנותרים במחנה הפרידו הגרמנים את החולים והקשישים ורצחו אותם במקום, ואילו כל האחרים שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
אחרי הגירוש ההמוני מגטו ס' עוד נותרו במקום כמה משפחות יהודיות ובהם אנשי המשטרה היהודית, שהועסקו כולם באיסוף ומיון של הרכוש שהותירו אחריהם המגורשים. משסיימו את עבודתם שולחו גם הם למחנה העבודה בפוקרוביצה. עם בואם למחנה נערכה סלקציה; הנשים, הילדים, החולים והחלשים הוצאו להורג, ואילו כל האחרים הועברו למחנה הריכוז פלשוב. רובם נספו שם, והנותרים שולחו לאושוויץ במרס 1944. רק מתי מעט מיהודי ס' הצליחו להימלט בעת האקציה הגדולה של אוגוסט 1942, ומהם ששרדו וזכו לראות בשחרור.

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:
בית עלמין של סקלבמייאז' נמצא על גבעה משמאל לכביש 783 המוליך מסקלבמייאז' למייכוב, כחצי ק"מ אחרי בית הספר היסודי ביציאה מהכפר
בין 2 בתים על אם הדרך, צמוד לראשון מביניהם, ישנה דרך עפר המובילה לגבעה מיוערת כ-500 מ' מהכביש, בתוך קבוצת העצים הימנית קיצונית מצוי בית העלמין. המצבות מכוסות בעשביה עבותה.
אין שילוט הכוונה מהכביש לבית העלמין ואין תיאור קורות הקהילה.